דרמת המושיע

וינסנט ואן גוך, אסי דיין, דויד אבידן, ג'ון לנון,  דודו טופז, דן בן אמוץ, ג'ים מוריסון...
הגברים שלוקים בתסמונת המושיע מקדמים את העולם,
הם ספורטאי על, פוליטיקאים, אמנים, 
אבל הם גם לוקים במערכות היחסים, מתקשים להשאר בקשר, הם הורים חסרים ולרוב הם מכורים לאיזה סם.
ניתוח ביוגרפי של הגברים האלה מגלה אצל כולם אותו חסך נרקסיסטי.
האם אתה לוקה בדרמת המושיע?

לרוב הוא הבכור, ואם לא הבכור אז מתישהו לוהק לתפקיד מס' 1 של אמא.
הוא הילד שקיבל יחס מועדף, קיבל תחושה שהוא המיוחד או האהוב, או המיועד.
יש לו ברית עם אמא.
הוא הגבר הרגיש, המְרצה, שאוהב לעזור, שגדל להיות גבר צ'ארמר אך אטום, בן זוג מקסים אבל הודף, חבר לדרך פתוח ואישי אבל סגור ומנותק.
פיצול הנפש הוא הסימפטום העיקרי לגברים הלוקים ב"תיסמונת המושיע" מצד אחד כאילו חתיכת עור חסרה לו בריקמת הנפש, משהו בו חשוף ופגיע מידי, ומצד שני הוא לפעמים פוגע בזולתו, מגזים, דרמה קווין, עושה מניפולציות בחוסר מודעות מוחלטת. אכן, כמו ילד.
בבגרותו הלוקה בתסמונת "המושיע" יהיה הגבר שלא מרגיש קיים אילולי הוא בשביל מישהו, משהו, קבוצה, או רעיון. הוא אומן, יזם, אקטיביסט חברתי, מורה, מטפל, הוא נזקק לכך שיזדקקו לו. הוא מגשים את עצמו בפרצים של נוכחות בהם הוא מקסים, מרגש, מעניין, משום שלנוכח אנשים אחרים אנרגיית החיים שלו פורחת, הוא חי כאשר הוא משתקף.
יש לו צורך בהרבה מפגשים, בהרבה אנשים, בעיקר כאלה שאינו מכיר, עדיף לקהלים אנונימים, כי כאשר הוא מעורר את האחר - מלמד אותו, מצחיק אותו, מרגש אותו, מבריא אותו - הוא נזכר למה הוא קיים.
ה"מושיע" מכור להושעה אלא ככול שהוא מקבל כן ירעב. הוא לא מסתפק בהצלחות קודמות, הבור בנפשו דורש עוד ועוד הצלחות, תשומת לב, הערצה. הוא רץ מהר קדימה, חותר במעלה הזרם, החיים שלו מאומצים, אין לו זמן ליחסים עמוקים, הוא בדרך להגשמה עצמית אלא שהוא מחפש בחוץ אחר דבר שיכול להמצא רק בפנים. 

הריפוי שלו קשור בהבנה שהוא לא מיוחד. שהוא רגיל מאד.
ושהוא אינו מושיע אלא זקוק כעצמו לישועה.